משחקי הרעב - כל הסרטים, ביקורות ולצפייה ישירה ! (The Hunger Games)

לצפייה בסרט המבוקש, לחצו על התמונה המתאימה 🎬

סרט ראשון

משחקי הרעב

"משחקי רעב" הוא מוצר הוליוודי מבדר וראוי. נכון, אין בו שום דבר מקורי והוא נראה כמו שילוב של שני סרטים: האחד - יצירת המופת היפנית "Battle Royale" - סרטו של קינגי פוקאסקו משנת 2000 שעלילתו מזכירה באופן מחשיד את עלילת הספרים עליהם מתבסס הסרט. השני - "המופע של טרומן" בו ההמונים צופים בחייו של אדם שגדל בתוך אולפן וכלל איננו יודע שכל המתחולל סביבו בעצם מזויף ומיועד רק לדבר אחד, לספק לצופים בידור. שני הסרטים הנ"ל הרבה יותר חכמים ומתוחכמים מ"משחקי רעב" אבל התוצאה בכל זאת אפקטיבית על אף שהיא ארוכה במקצת.

העולם שבו מתחולל "משחקי רעב" דווקא מזכיר תקופות קדומות שבהם קרבות הגלדיאטורים היו אסקפיזם להמונים, וכך למעשה על אף היותו סרט מאופק ומוקפד, "משחקי רעב" דווקא מזכיר את הסדרה המדממת והטראשית "ספרטקוס". העלילה מתרחשת בעולם עתידני, במדינה בשם "פאנם" השולטת ב-12 מחוזות המייצרים עבורה כל טוב, בעוד שבאותם מחוזות איכות החיים ירודה. המחוזות פרצו במרד נגד ההנהגה והפסידו בקרב. כך נוצרו "משחקי רעב". מדי שנה נבחרים בכל מחוז שני ילדים מגיל 12 עד 18 אשר נאלצים להילחם עד מוות זה בזה, כאשר המנצח היחידי בין כל המתמודדים מקבל מזון ותנאים משופרים לו ולבני משפחתו.

ג'ניפר לורנס המעולה מגלמת את קטניס גיבורת הסרט, שמטפלת באם דכאונית ובאחות קטנה. היא צעירה עצמאית, דעתנית בעלת רוח לחימה שלא נכנעת בקלות. הופעתה מזכירה מאוד את דמותה מהסרט "קר עד העצם" שעליו היא היתה מועמדת לאוסקר. גארי רוס הותיק הוא תסריטאי מנוסה שביים אך ורק שני סרטים לאורך הקריירה ארוכת השנים שלו: "פלזנטוויל" ו"סיביסקיט". שני סרטים אלגנטים ואינטליגנטים. גם "משחקי רעב" הוא סרט שכזה. לפני תפקודו כסרט מתח או פעולה הוא קודם כל סרט דרמטי שבו הדמויות ומה שמתחולל בתוכן מניע את העלילה ולא אוסף סצנות פעולה רדודות.לא קראתי את ספריה של הסופרת סוזנה קולינס ואינני יודע כמה הם בוטים וגרפיים, אבל קהל היעד שלהם היו נערות מתבגרות. לכן די היה ברור שהסרט "משחקי רעב" לא יהיה גראפי יתר על המידה כי קהל היעד הם בני נוער בגילאי 13 ומעלה. מי שמצפה לראות גרסה אמריקאית ל"באטל רויאל" עתיד להתאכזב. יש רגעים אלימים וקשים אך הם לא פורנוגרפיים. בסך הכל אי אפשר להתעלם מכך שהסרט עוסק ב 22 ילדים שרוצחים אחד את השני. כשיש אלימות היא מאופקת, קרה ולדעתי לראות את הזאטוטים נקצרים בקור רוח בלי נתזים של דם זה אפקטיבי. הסצינה הפותחת את טורניר משחקי הרעב, שבה מחצית מהילדים נרצחים באכזריות לא תצא מראשכם זמן רב.מלבד ג'ניפר לורנס המעולה ישנו צוות שלם של שחקנים ותיקים וצעירים, כולם עושים עבודה טובה עד מעולה. מהשחקנים הוותיקים כגון סטנלי טוצ'י, דונלד סאת'רלנד, אליזבת בנקס, וודי הארלסון או בוגר אמריקן ביוטי ווס בנטלי. אפילו המוסיקאי לני קרביץ מופיע כאן במה שיכול להחשב כהופעה סולידית במיוחד. לצידה של לורנס אפשר למצוא את שני כוכבי הנעורים ג'וש האצ'רסון וליאם המסוורת'. מאחר ולא טרחתי לקרוא את הספרים אני רק יכול לנחש שהשניים עתידים להתקוטט על ליבה של הגיבורה בשני סרטי ההמשך הצפויים.איפשהו בתוך שובר הקופות והתאגיד שקוראים לו "משחקי רעב" מסתתרת ביקורת על תוכניות הריאליטי, על המצב הכלכלי הגלובלי שבו אנחנו נמצאים שבו הרוב מפרנס את המיעוט העשיר, אבל התוצאה אם תרצו או לא, היא שאותו רוב הצורך את תוכניות הריאליטי ושעובד קשה בעבודות יומימיות ומתקשה לחיות בכבוד. זהו אותו רוב שהפך את "משחקי רעב" להצלחה מסחרית כלכלית וגרמה למיעוט השולט להיות עשיר קצת יותר.

סרט שני

פרנסיס לורנס הוא במאי שיודע כיצד לביים פנטסיות מדע-בדיוני בצורה אפקטיבית, ביניהן "קונסטנטין" עם קיאנו ריבס - מסרטי הקומיקס האהובים עלי, סרט הזומבים העתידני "אני אגדה" עם וויל סמית' והדרמה התקופתית "מים לפילים" עם ריס וויתרספון ורוברט פטינסון, סרט נפלא שמשום מה לא זכה להפצה בבתי הקולנוע בישראל. לכן לא פלא שאולפני Liongates שכרו את שירותיו בבימוי שלושת ההמשכונים של "משחקי רעב". התוצאה היא שהסרט השני אפילו יותר מוצלח ואפקטיבי מהסרט הראשון.

כמו "דמדומים" גם "משחקי הרעב" מבוסס על רב מכר מאת סופרת, הפעם זאת סוזן קולינס שעושה קופה נאה במיוחד. הספר עליו מבוסס הסרט השני בטרילוגיה מכר יותר מ- 36 מיליון עותקים בדפוס בארצות הברית לבדה והוא גם הצליח לא רע בעולם. בכלל שלא נדבר על כמות הקהל שעתיד להציף את אולמות הקולנוע ולשלשל לכיסה תמלוגים נוספים. אבל לא כמו "דמדומים" שכמו ספריו מותאם לקהל של בנות צווחניות, הספרים והסרטים של "משחקי רעב" מצליחים לפנות לא רק לקהל בני הנוער אלא גם לצופים בוגרים יותר.

ג'ניפר לורנס המעולה ממשיכה לגלם את קטניס אוורדין וג'וש האצ'רסון ממשיך לגלם את פיטה מלארק, שני הזוכים של "משחקי רעב". הם חיים בעולם פוסט-אפוקליפטי שבו מיעוט עשיר, אלים וכוחני מתגורר בעיר בשם "קפיטול". 12 מחוזות עניים נשלטים על ידי אותו מחוז. הדרך של העשירים לשלוט בעניים היא בעזרת "משחקי הרעב" – אירוע טלוויזיוני שנתי, שבו נבחרים באקראי נער ונערה מכל מחוז והם נשלחים להילחם למוות זה בזה. כאמור בדרך כלל יש שורד אחד אבל השניים הצליחו לשבור את הכללים ולשרוד יחד כצמד אוהבים. בלי להתכוון השניים הפכו לסמל של מרד ובקפיטול לא ממש אוהבים את זה.סרט ההמשך, המבוסס על הספר השני בטרילוגיה, מתחיל כשקטניס אוורדין חוזרת הביתה בבטחה לאחר שזכתה במשחקי הרעב השנתיים, ה- 74 במספר, עם מי שהוא לכאורה בחיר ליבה. משמעות נצחונם הוא שעליהם לעזוב את משפחתם ואת חבריהם הקרובים ולצאת ל״מסע ניצחון״ במחוזות השונים. מתחת לפני השטח מתחולל מרד: אנשים כבר לא מוכנים להכנע לקפיטול ולדיקטטור הנשיא סנואו. הפתרון שהוא מחליט עליו הוא שלקראת התחרות ה-75 של משחקי הרעב יגוייסו הזוכים הבולטים מהתחרויות השונות כך שהסיכויים של קטניס ופיטה – הזוג המסמל את הניצחון על השיטה יצומצמו לאפס.

סוזן קולינס יצרה ספרים שיש בהם גם אמירה חברתית ופוליטית. נכון שהם לא ממש מורכבים, אבל הסרט לא מתבייש לעסוק בהבדלי מעמדות, ההשפעה ההרסנית של תרבות הריאליטי, דיקטטורה מחשבתית, וגם משהו שאזרחי ישראל שכחו מקיומו - הצורך החיוני של האזרחים לעמוד על שלהם ולמרוד כאשר השלטון משפיל אותך עד עפר ומצפה שתעבוד בלי הפסקה אך לא תרוויח אגורה אחת שחוקה.התסריטאים זוכי פרס האוסקר מייקל ארנדט (מיס סאנשיין הקטנה) וסיימון בופוי (נער החידות ממומבי) ממשיכים למצב את דמותה של קטניס כאייקון תרבותי עכשווי. הם משלבים בתסריטם את האלמנטים הרציניים שהסרט עוסק בהם בתוך מעטפה נגישה ולא מכבידה שמצליחה לעניין קהל בוגר אבל גם קהל צעיר. על אף שהעלילה אלימה למדי מדובר בסרט המיועד לכל המשפחה ולכן כמעט ולא רואים בו טיפת דם אחת.לצד הכוכבנים הצעירים כגון ליאם המסוורת', סם קלאפין וג'ינה מלון שלל שחקני אופי מוצלחים מוסיפים צבע לסרט ביניהם אליזבת בנקס, פיליפ סימור הופמן, וודי הארלסון, דונלד סאת'רלנד, ג'פריי רייט, אמנדה פלאמר, טובי ג'ונס, סטנלי טוצ'י, לני קרביץ ולין כהן הותיקה. "משחקי רעב" הפך לתופעה תרבותית חובקת עולם ולעומת דומיו בז'אנר לשם שינוי מדובר במוצר צריכה הוליוודי עשוי היטב שבאמת ראוי להצלחה שלה הוא זוכה.

סרט שלישי: חלק 1

סרט ההמשך השלישי בסדרת סרטי "משחקי הרעב" הוא המשך ישיר לסרט השני והטוב, אבל הוא גם סרט בעייתי. אולפני Liongates החליטו בצעד מקומם שהפך לשגרה בשנים האחרונות בסרטים על בסיס ספרים לפרק את המקור לשניים ואפילו לשלושה חלקים קולנועיים (ההוביט לדוגמה). אם לא צפיתם בסרט השני הנקרא "התלקחות" נראה שאין לכם מה לחפש ב"משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1". מאחר ומדובר בחלק 1 אין לו גם סוף, ככה שהוא הופך לסוג של מוצר צריכה התקוע בין שני סרטים שלמים יותר.

היתרון המרכזי של סדרת הסרטים הוא הבמאי שלה: פרנסיס לורנס ("קונסטנטין", "אני אגדה", "מים לפילים") שממשיך לעשות עבודה ראויה ומקצועית. לעומת הסרט השני בסרט הזה אין מספיק רגעי שיא ולמרות העלילה הדרמטית נראה שמדובר בהורדת הילוך לקראת הסרט האחרון והשיאים הרבים הצפויים בו. גם גיבורת הסרט קטניס אברדין הלוחמת הקשוחה חושפת עוד צד, פחות אטרקטיבי ומעניין: היא רגישה ונוטה למרר בבכי ולצווח, מה שהופך אותה להרבה פחות מעניינת ומציג צדדים שהשחקנית ג'ניפר לורנס קצת פחות מצטיינת בהם כמו הפגנת רגשות קיצוניים בצורה מתפרצת.
סרטי "משחקי הרעב" עוסקים במדיום הטלוויזיוני והסרט השלישי במספר מעצים זאת על ידי הניסיונות של המורדים להפוך את קטניס למנהיגה בעזרת סרטוני וידאו שמצולמים על ידי צוות קולנועי צעיר שעוקב אחריה בשטח. באופן לא מפתיע שום דבר חכם באמת לא נאמר בסרט הזה על אמצעי תעמולה וכיצד בונים מנהיגות ומרד בעזרת סרטונים ויראליים. בסופו של דבר הנושאים שמעסיקים את הסרט או שהוא מציף נוכחים רק מעל לפני השטח ואין להם סאבטקסט מעניין שניתן לקרוא אותו.

לא הרבה מתרחש בסרט. קטניס מתעוררת במחוז 13, קטניס מסכימה להיות מנהיגה, קטניס בשטח יורה חץ ובשאר הפעמים בוכה, קטניס רואה מרד המונים בטלוויזיה, קטניס רוצה להציל את חברה פיטה (ג'וש האצ'רסון) שעובר עינויים בקפיטול, חילוץ שאנחנו לא ממש רואים, המון שיחות ארוכות וחלקן מיותרות וסוף שמשאיר אותנו תלויים באוויר. לא היה עדיף לקצר את השיחות, לערוך מחדש את הסרט ולהוסיף עוד שעה ולסיים את סדרת הסרטים הזאת באופן מכובד?כנראה שתאוות הבצע של האולפנים סינוורה אותם, וככה אנחנו זוכים לסרט לא שלם באורך 125 דקות, כמעט ונטול אירועים משמעותיים, שנשען כולו על כשרון הבימוי של פרנסיס לורנס שיודע ליצור סרטים אלגנטיים ועשויים היטב גם אם אין לו חומרים לכך. ישנו גם צוות שחקנים נפלא מלבד הצעירים המאכזבים לורנס, האצ'רסון וליאם המסוורת'. חוזרים אליזבת בנקס המעולה, וודי הארלסון, דונלד סאתרלנד. אליהם מצטרפת ג'וליאן מור בתפקידה המאופק ביותר בתקופה האחרונה וגם פיליפ סימור הופמן שזהו סרטו האחרון.

״ משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1" היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, אבל בסופו של דבר הסרט הזה לא באמת מצליח לרגש או להסעיר. הוא עוד מוצר צריכה עשוי היטב שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הוליווד לא היתה מזלזלת בצופים שאוהבים את סדרת הסרטים הזאת וחושבת על הדבר היחיד שמעניין אותה - איך אפשר לסחוט עוד קצת כסף מקהל ההמונים. באופן אבסורדי אולפני Liongates ממש מזכירים את הקפיטול המרושעים. ״

סרט שלישי: חלק 2 - הסוף

הפרק האחרון בסדרת שוברי הקופות, "משחקי רעב", המבוססים על ספריה של סוזן קולינס, הגיע סוף סוף אל המסך הגדול ונראה שמדובר במוצר צריכה מכובד שבסך הכל מצליח להפתיע לטובה. גם אם התחושה שחלוקת הספר השלישי בסדרה לשני סרטים הייתה מיותרת לחלוטין, עדיין "עורבני חקיין: חלק ב'" הוא סרט מבדר, אלגנטי ולעיתים אף אינטליגנטי. הוא טומן בחובו שלל טוויסטים עלילתיים, רעיונות פילוסופים על מנהיגות והגבול הדק בין דיקטטורה לדמוקרטיה (לצופה נתניהו) ומחווה לא מכוונת לסצנת הסיום המטרידה בסרט "יומו של הארבה" בכיכובו של דונלד סאתרלנד – הנשיא סנואו בשבילכם.

הסרט ממשיך בדיוק היכן שהקודם הפסיק. קטניס אוורדין (ג'ניפר לורנס) עדיין מזועזעת מהעינויים ומשטיפת המוח שעבר שותפה לקרבות פיטה (ג'וש האצ'רסון). הוא ניסה להתנקש בחייה ועכשיו הוא עובר שלל טיפולים בתקווה שיצליח להחלים. בינתיים קטניס יוצאת למשימה בפאנם במטרה לחסל את הנשיא סנואו, אך היא צפויה להיות מופתעת שיש גם אנשים במחנה שלה שהאג'נדות הפוליטיות שלהן לא ממש מסתדרות עם העתיד הדמוקרטי והשוויוני שהיא שואפת לפאנם של אחרי המלחמה.

עם כל הכבוד לפילוסופיות הפוליטיות והחברתיות על מנהיגות, דמוקרטיה, דיקטטורה, שטיפות מוח בעזרת המדיה להמונים ועוד שלל מעדנים שכנראה לא יעניינו את קהל היעד הישיר של הסרט, בני נוער, הסרט רווי בשלל מלכודות קטלניות שיגבירו את האדרנלין, אויבים חדשים ורצחניים וכמובן הדילמה הכי לא מעניינת מאז סרטי "דמדומים": במי תבחר קטניס? בגייל (ליאם המסוורת') הצייד המסוקס או בפיטה שותפה ל"משחקי רעב". אפילו הדילמה הזאת נפתרת עבורנו באופן פשוט ולא מורכב.לצד שחקנים צעירים ומוכשרים רבים ישנם גם שחקנים ותיקים ואיכותיים שהעניקו לסדרת הסרטים הזאת תו תקן של מוצר צריכה שראוי לצפייה גם לאנשים מבוגרים יותר, כגון: ג'פרי רייט, ג'וליאן מור, וודי הארלסון, אליזבת בנקס, דונלד סאתרלנד הקשיש וכמובן הופעתו האחרונה לחלוטין של פיליפ סימור הופמן. לא נזכה ליהנות עוד מהנוכחות המרשימה שלו בעקבות פטירתו טרם עת.

"משחקי רעב עורבני חקיין: חלק ב'" במרבית 137 הדקות שלו הוא קולנוע קצבי עמוס אדרנלין ללא הרבה רגעים של מנוחה. למרות שפע סצנות הפעולה והרגעים הדרמטיים אין ספק שג'ניפר לורנס היא זאת שנושאת אותו על כתפיה. מאז שנת 2010 בה היא פרצה לתודעה בסרט המעולה "קר עד העצם" ועד שנת 2015, היא התבססה לא רק ככוכבת הוליוודית אלא גם כשחקנית אופי מעולה שבוחרת תפקידים בקפידה ומעדיפה לעבוד עם במאים איכותיים. לראייה, בטווח של חמש שנים היא כבר זכתה באוסקר והייתה מועמדת שלוש פעמים נוספות, והיא רק בת 25.

גם התפקיד של קטניס אוורדין הוא לא שגרתי. דמות נשית צעירה עם מודעות פוליטית וחברתית גבוה. אשה צעירה שסוחפת אחריה המונים בעזרת פעילות קרבית בשטח, נאומים חברתיים חוצבי לבבות וגם נאבקת בדילמות רומנטיות סבוכות. לורנס הצליחה לאורך ארבעה סרטים להפוך את דמותה של קטניס לסמל ששום שחקנית צעירה אחרת בת דורה לא היתה מסוגלת לעשות ונראה לי שזה ההישג המרכזי של סדרת הסרטים הזאת.